המקום שבו נולד גורד השחקים
שיקגו לא המציאה את הבניינים הגבוהים, אבל היא זו שגילתה איך לתלות אותם על שלד מתכת, ואת ההוכחות אפשר עדיין לראות ברגל בתוך אחר צהריים אחד. המדריך הזה עוקב אחרי הסיפור מהאפר של 1871 ועד מגדלי הזכוכית של Mies וה-Willis Tower, בניין אחר בניין, עם הסיורים שמספרים כל פרק.
למה בניין המשרדים הגבוה התחיל דווקא כאן
השריפה הגדולה של שיקגו ב-1871 כילתה חלק גדול ממרכז העיר, והבנייה מחדש משכה דור של אדריכלים שאפתנים אל מרכז עיר שנאלץ להתחיל מאפס. הקרקע ברובע העסקים הקטן, הכלוא בין הנהר לאגם, התייקרה מהר, ולכן הדרך המתבקשת להרוויח יותר ממגרש הייתה לערום עליו עוד קומות. שני דברים אפשרו את זה. מעליות נוסעים נעשו בטוחות מספיק כדי לסמוך עליהן. ברזל, ואחריו פלדה, נעשו זולים מספיק כדי לשאת בניין על שלד במקום על קירות עבים. הוסיפו לזה חברות ביטוח ובנקים שרעבו ליוקרה, והלופ הפך למגרש ניסויים.
האדריכלים שנענו לאתגר מקובצים היום תחת השם אסכולת שיקגו. השמות שכדאי להכיר הם William Le Baron Jenney, השותפים Burnham & Root, המשרד Holabird & Roche ו-Louis Sullivan, שסיכם את הגישה במשפט “הצורה נובעת מהתפקוד”. המגדלים שלהם נראים מאופקים לצד הארט דקו שבא אחריהם (ראו בנייני הארט דקו של שיקגו), אבל הם חיפשו אור יום וקומות פתוחות יותר מאשר תחפושת היסטורית שאולה, גם כש-Sullivan עטף את שלו בעיטורים משלו.
ה-Home Insurance Building והשלד
הבניין שמכונה לרוב גורד השחקים הראשון היה ה-Home Insurance Building, שהושלם ב-1885 בפינת LaSalle ו-Adams לפי תכנון של Jenney. היו בו כעשר קומות, צנוע במונחים של התקופות שבאו אחריו, אבל שלד מתכת בפנים נשא חלק גדול מהמשקל שקודם לכן נשאו הקירות. היסטוריונים עדיין מתווכחים על התואר, כי גם בניינים מוקדמים יותר השתמשו בברזל, והקירות החיצוניים שלו עדיין עשו חלק מהעבודה. הוא נהרס ב-1931 וה-Field Building תפס את מקומו, כך שבנקודה שבה מתחיל הסיפור עומד היום פרק מאוחר בהרבה.
ה-Rookery וה-Monadnock, שתי דרכים למעלה
ה-Rookery ב-209 S. LaSalle Street (1888, Burnham & Root) עומד באמצע הדרך בין השיטה הישנה לחדשה. הקירות החיצוניים הכבדים שלו עשויים אבן ולבנים, ואילו הפנים נשען על עמודים וקורות ברזל שמסודרים סביב חצר אור עם גג זכוכית, שהכניסה אור יום למשרדים. Frank Lloyd Wright עיצב מחדש את החצר הזאת ב-1905, והמדריך שלנו ל-Wright בלופ וב-Oak Park מספר את החלק הזה. הבניין גם מסתיר גרם מדרגות לולייני שמתפתל כלפי מעלה בתוך בליטה בחזית, מדרגות האוריאל שבתמונה למטה. הלובי הוא מקום עבודה, והוא סגור בימי ראשון.
ה-Monadnock Building ב-Dearborn Street מציג את שתי השיטות בבלוק ארוך אחד. החצי הצפוני, שהושלם ב-1891 לפי תכנון של Burnham & Root, עומד על קירות לבנים נושאים בעובי של כ-1.8 מטר בבסיס, ולכן חלונות קומת הקרקע יושבים בפתחים עמוקים כל כך. הוא מתנשא לגובה 16 קומות כמעט בלי עיטורים. החצי הדרומי משנת 1893, של Holabird & Roche, נשען במקום זה על שלד פלדה. לכו לכל אורכו ותעברו את הרגע שבו לשיטת הבנייה הישנה נגמר המקום.
זכוכית וטרקוטה ב-State Street
ברגע ששלד נשא את המשקל, הקירות יכלו להפוך ברובם לזכוכית. ה-Reliance Building (1895) בפינת State ו-Washington נראה מודרני להפליא ביחס לגילו, מגדל צר של חלונות גדולים בתוך טרקוטה לבנה. היום הוא מלון. בקרבת מקום, ב-Dearborn, ה-Marquette Building (1895, Holabird & Roche) מתהדר ב“חלון שיקגו”, זגוגית קבועה ורחבה בין שתי זגוגיות צרות שנפתחות, ויש בו לובי פסיפס, שפתוח כמו כל לובי כאן רק כשהבניין מאפשר. חנות הכלבו של Louis Sullivan, היום ה-Sullivan Center, עוטפת את הפינה המעוגלת שלה ב-State Street בעיטורי ברזל יצוק, תזכורת לכך שצורה שנובעת מתפקוד מעולם לא פירושה קירות חשופים.
תור הזהב עם מדריך של ה-CAC
סיור Historic Treasures של ה-Chicago Architecture Center, שנמשך שעתיים, כולל בדרך כלל את ה-Reliance Building ב-State Street ואת העשורים שבין שנות ה-90 של המאה ה-19 לשנות ה-30, החל מ-כ-35 דולר, והכניסה לתערוכות של ה-CAC כלולה בכרטיס. הוא יוצא לדרך בגשם ובשמש, ושני האתרים מחזירים את מלוא הסכום עד 24 שעות לפני.
Mies וקופסת הזכוכית
אחרי מלחמת העולם השנייה הסיפור התחדש עם Ludwig Mies van der Rohe, שעבר לשיקגו לפני המלחמה. מגדלי המגורים התאומים שלו ב-860–880 Lake Shore Drive (1951) הם פלדה וזכוכית בלי שום תוספת, וה-Federal Center בלופ מחיל את אותה משמעת על משרדי ממשלה סביב רחבה שבה ה-Flamingo האדום של Alexander Calder (1974) נותן לפלדה השחורה משהו להתווכח איתו.
סיור האדריכלות המודרנית של ה-CAC, החל מ-כ-35 דולר, ממשיך בדיוק מכאן עם שנות Mies והמגדלים של Bertrand Goldberg, לפני שהוא עובר לפוסט-מודרניזם. הקאץ׳ שלו הוא האורך והתפוצה, כי הוא נמשך 90 דקות בלבד ונמכר רק ב-Viator, כך שאי אפשר להשוות אותו ב-GetYourGuide. הוא מתחיל ב-CAC, שבו הדגם הגדול של העיר עוזר להתמצא לפני היציאה.
מצינורות צרורים ועד מרפסות גליות
המהנדסים של SOM לקחו את השלד עוד יותר רחוק. ה-John Hancock Center (1969) ב-North Michigan Avenue מחזק את עצמו בצורות X ענקיות שאפשר לזהות ממרחק כמה רחובות, וה-Willis Tower (1973, ועבור הרבה מקומיים עדיין ה-Sears Tower) צורר תשעה צינורות מרובעים בגבהים שונים לגוש אחד. בגובה 442 מטר הוא היה הבניין הגבוה בעולם במשך כרבע מאה. ליד הנהר, מגדלי ה-Marina City התאומים של Bertrand Goldberg משנות ה-60, שזכו לכינוי “קלחי התירס”, עורמים דירות עגולות מעל קומות חניה לולייניות, וה-Aqua של Jeanne Gang (2009) מתגלגל בגלים של מרפסות בטון.
סיור Must-See Chicago של ה-CAC, החל מ-כ-35 דולר, מכסה את הקצה החדש יותר של הסיפור ב-90 דקות. הוא עובר בדרך כלל ליד ה-Aqua וה-Tribune Tower (1925), שהכתר הגותי שלו נולד מתחרות תכנון ב-1922. ליותר מגדלים בפחות זמן, שייט האדריכלות בנהר של Wendella, החל מ-כ-45 דולר, מציג עשרות מהם בשעה וחצי כשאתם יושבים. הקאץ׳ שלו הוא הזווית. רואים את גורדי השחקים מתחת לגשרים ולא דורכים באף לובי, ובקיץ הסירות הגדולות מתמלאות.
איזה סיור מספר איזה פרק
לשנות ה-80 של המאה ה-19, ה-Rookery הוא התחנה החשובה, ושני סיורים נכנסים אליו בדרך כלל. סיור Dazzling Interiors של Inside Chicago, החל מ-כ-35 דולר, שומר אותו בין תחנות ההפתעה שלו (הרישום מתאר בניין משנות ה-80 של המאה ה-19 ששופץ בידי Wright), ואילו סיור Secret Interiors של Empire Tours, החל מ-כ-30 דולר, יוצא מ-Union Station ועולה לאורך הקניון של LaSalle Street לפני שהוא נכנס לחצר האור. בימי ראשון Empire מחליפה את ה-Rookery בתחנה אחרת, ובכל יום לובי יכול להיסגר בגלל אירוע או מטעמי אבטחה, כך שאף אחד מהסיורים לא יכול להבטיח כל דלת.
לשנות ה-90 של המאה ה-19, סיור Historic Treasures של ה-CAC הוא זה שמגיע ל-Reliance. מי שמחפשים את המגדלים המודרניים יבחרו בסיור Must-See או בסיור האדריכלות המודרנית. אם אתם מעדיפים ללכת לבד, הסיור העצמאי שלנו בלופ משחיל את רוב הבניינים האלה למסלול חינמי של כ-3 ק״מ. חללי הפנים בלופ שאפשר להיכנס אליהם מונה את הלובים שאפשר לנסות לבד. ההשוואה שלנו בין שייט בנהר לסיור רגלי מעמידה את הסירה מול המדרכה.